סדר לפי הסדר (מאמר מס' 1)

משהו שקורה לאמא רגילה: שכנה נוקשת על הדלת בשעה רגילה של יום רגיל עם ילדים רגילים ודירה רגילה לגמרי. מה התגובה הרגילה שלך?

• "תכנסי תכנסי" את מלמלת ומביטה על הסלון (בלגן של ילדים, מה יש?)
• "הו, תכנסי!" את שמחה ומחייכת (הכל טיפ טופ, ישבתי עם הילדים וסיפרנו סיפור)
• "רק רגע" את מתנצלת (מזיזה מפה לשם והנה הכל מלמעלה נאה למדיי)
• "סליחה על הבלגן " את מתביישת ומפלסת שביל אל הספה תוך כדי שאת סוגרת את הדלת של המטבח.

אז זהו, יש כאלו שאי אפשר להפתיע אותן ולמצוא אותן לא מוכנות ויש מי שכל הזמן פוחדות שיתפסו אותן עם הבלגן על חם.
מה הבעיה עם הסדר? מדוע חוסר סדר הוא כל כך לא בסדר?
הצורך בסדר הוא אחד מן הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים של כל אדם. סדר יום, סדר בעונות השנה, יום ולילה לא ישבותו, כל אלו נותנים תחושה של יציבות. הדברים צפויים וידועים מראש, אפשר להיות רגוע. תחושת הסדר ותחושת הביטחון הולכים יד ביד: דברים מסודרים נותנים לנו תחושה של שליטה. בלגן יוצר בלבול, מבוכה, הרגשה של חוסר אונים. כאשר אני מתעוררת בבוקר בשעה הקבועה, מוצאת את הספל ליד המיטה והחלוק תלוי על הקולב מאחורי הדלת – הכול בסדר. אני מבצעת בזריזות ובאוטומטיות את כל פעולות ההשכמה ומתחילה יום חדש בבהירות. כל אחת מאתנו עברה ימים אחרים – התעוררנו מאוחר מדי, הבגדים אינם במקום, אין לחם והחלב אזל, איננו יודעות להחליט על מה לוותר ומה לעשות לפני מה. לו היו הדברים שאנו זקוקות להם מונחים במקומם הקבוע היינו פועלות ללא מאמץ. חוסר סדר גורם לתקלות. אנחנו נתקעות בבעיות שעוצרות את רצף הפעילות והעבודה. חוסר סדר מחבל ביעילות שלנו.
כשאנו מתארות לעצמנו ארון מסודר, חדר מסודר, בית מסודר אנחנו חושבות על נינוחות. סדר מפשט את הדברים המורכבים ומספק צורך פסיכולוגי עמוק שקשה לוותר עליו. כשאנחנו נמצאים במקום מסודר אנחנו רגועים יותר.
לא כולנו חושבות על סדר במונחים של שלווה, רוגע וביטחון. יש מי שסדר וניקיון, שארגון ותכנון מאיימים עליה.

קפצתי לביתה של אחת מחברותי הטובות לביקור פתע כשהייתי בסביבה. היא הושיבה אותי במטבח המצוחצח והוציאה עוגה מהמקפיא, חיממה אותה במיקרוגל, הניחה אותה על צלחת פרחונית והגישה אותה עם כוס קפה. את יודעת איך הרגשתי? שאני אפס לעומתה. צחקתי ואמרתי לה: עוד פעם כזו ואני מנתקת את הקשר אתך. לא רוצה להיות חברה שלך! היא חייכה והזכירה לי עד כמה אני גמישה ונוחה לקבל שינויים והפתעות בחיים. חייכנו יחד. אכן, "אף אחד אינו מושלם".
יש מאתנו שמרגישות שסדר הוא מלאכותי, לא טבעי ויש להילחם כדי להשיגו:
"כשאני חושבת על סדר אני חושבת על לחץ. בבוקר אביבי של שבת הערתי את הבנות והצצתי מהחלון. ראיתי אם מובילה עגלה פוסעת באטיות ושלושה פעוטות מקפצים בחן סביבה. כולם לבושים, לכולם שקית ממתקים ביד ולכל אחת מהילדות קוקייה צבעונית בגוון של הבגד. חשבתי לעצמי: 'הו, כמה שעות עבודה עומדות מאחורי כל זה!' בשבילי סדר הוא התוצאה של לחץ, של רגשות אשמה ושל תחרות."
זה נכון שיש אנשים שמתקשים להשיג סדר וצריכים להשקיע מאמצים רבים יותר בשמירה עליו. יש מי שנהנים מחוקים, מכללים ומהוראות ברורות. עבורם המאמצים של שמירה על הסדר אינם מעיקים: הם מכניסים באופן אוטומטי את הסכו"ם של שבת לאריזה אחרי ניגוב והברקה בכל מוצאי שבת במשך 15 שנים; הם מצפים בניר פרגמט את הטוסטר בכל פעם שהם מכניסים לתוכו סנדוויץ'; הם מניחים במקומות קבועים את בקבוקי השמן והחומץ כך שאינם זקוקים כלל להביט בתווית בזמן הבישול - תמיד תמיד  השמן בשמאל ולימינו החומץ. לא כולנו כאלו. יש מאתנו מי שמגייסים משמעת עצמית כדי להמשיך להקפיד על הרגלים של סדר. יש מי שאינם מוצאים בתוכם את הכוחות הללו ונכנעים פעם אחר פעם לדחף להניח דברים "רק לרגע" באמצע החדר ולדחות "בשתי דקות" את היציאה מהבית. הם מאחרים שוב ושוב ומתמודדים עם תסכולים שנובעים מהנטייה שלהם לאלתר, לחיות מהרגע הזה לרגע הבא, לזרום עם המציאות ולהיענות לצרכים דחופים שמתעוררים באופן בלתי פוסק.
גם אנשים כאלו זקוקים לסדר. גם אנשים שמתקשים "לעשות סדר בחיים" – היו שמחים היו אילו מישהו היה יוצר אותו עבורם ונוצר אותו בשבילם. הצורך בסדר קיים בלב כולנו. יש מאתנו שהשלימו עם ההשלכות של חוסר סדר מכיוון שהתייאשו מלמצוא את הדרך להגיע לחיים מסודרים באופן מאוזן.
מי יעשה עבורך סדר?
הסדר מורכב מהרגלים קטנים שעושים את ההבדל. איך את מכינה קפה? פותחת ארון, מוציאה כוס, מרתיחה מים. מוציאה קפה, שמה כפית ומחזירה. סוכר ומחזירה. מוזגת את המים. מחזירה. הולכת עם הכוס אל המקרר מוזגת שם חלב, מחזירה, סוגרת. ממשיכה אל השולחן ושותה בנחת. מסיימת, מתמתחת, נאנחת וקמה עם הספל אל הכיור. זהו. מטבח נקי, ריח של קלוש של קפה באוויר.
אבל אם את מוציאה קפה, משאירה ארון פתוח, מוציאה סוכר, מוציאה כוס. מוציאה חלב, משאירה את הקומקום על השיש – את הולכת לשתות בסלון כי המטבח מבולגן ועם סיום הספל את קמה לצלצול הטלפון ומשאירה שם ספל, צלחת קטנה, עיתון וכפית... עכשיו יש לך עבודה: לסדר את המטבח אחרי שתיית קפה.
פעולות שגרתיות הופכות לאחד בזכרון הפעולה שלנו. שרשרת הפעולות של שתיית הקפה אינה "לפתוח, להוציא, למזוג, להחזיר, לסגור וכו'" אלא רק "להכין קפה". ההרגל, התנועות האוטומטיות, העשייה חסרת המחשבה עוזרות לנו לפעול בלי להקדיש לכך יותר מדי תשומת לב. זה קל ופשוט. כשיש לך הרגלים טובים של "פותחת, לוקחת, סוגרת" את מסודרת. אם אין לך עדיין הרגלים כאלו זה הזמן ליצור אותם ולאמץ אותם.
הרגלים פשוטים של סדר:
נכנסת הבייתה, תולה את התיק, מניחה משקפי שמש ומפתחות, הולכת לחדר, מורידה נעלים, מחליפה בגדים.
יוצאת מהחדר, הבגדים לכביסה, ממשיכה למטבח.
מוציאה מים קרים, מוזגת, ממלאה את הבקבוק, מחזירה בקבוק מלא למקרר.
רק שלשה הרגלים קטנים שהם שרשרת פעולות לא קשות, לא מורכבות ולא דורשות מאמץ וכבר אין ערמות בגדים בחדר, אין הצטברות של כביסה, לא מחפשים את המפתחות ותמיד יש מים קרים במקרר כשחוזרים הבייתה ביום חמסין.
סדרי עדיפויות וסדר בחיים
סדר עשוי להיות רק למצוא את המפתחות, אבל הוא גם מפתח לאושר: סדרי עדיפויות הם סוג של סדר שקושר את המושג סדר למטרות בחיים למהות ולמשמעות הזמן עבורנו. כאן הסדר אינו בהנחת הדברים על המדף או בתוך הארון. מדובר בסדר רוחני, רעיוני וקוגניטיבי. סדרי עדיפויות יוצרים בהירות בחיים שלנו ומסייעים לנו להתמקד בעיקר, בחשוב וברוחני. כאשר אנו עוסקים בסדרי עדיפויות, הצורך בסדר ברור גם לבלגניסטים - שמצהירים שסדר פשוט לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלהם וזו הסיבה לכך שהם עדיין מבולגנים. מי שלא סידר את הקדימויות של השבוע יצפה לבלגן: נושאים דחופים מתעוררים ומסבים את תשומת לבנו לזוטות. הדברים החשובים, אותם אלו שיסייעו לנו להמשיך לתפקד כראוי גם בעתיד, אותם אלו שיצמיחו אותנו ויתרמו לרווחה ולשמחה במשפחה – נדחים מפני הקטנות. בלגן בחיים מדכא אותנו כי אנחנו מבצעים דברים שוליים שאינם מספקים אותנו ואינם גורמים לנו להרגיש התקדמות, צמיחה ואושר. סדר בחיים גורם לנו שמחה גם כשיש בלגן מסביב: ברור לנו שהחלטנו נכונה ושהחפצים שפזורים על הרצפה יגיעו למקומם בעתם ובזמנם, לא על חשבון הערכים שלנו ושלוות הנפש של הילדים.