אנשים אינם מחלקים את זמנם באופן שווה על פני כל תחומי חייהם. חלק מסוים של היממה מוקדש לעבודה, וחלקים אחרים מוקדשים לשינה, לאכילה, לתפעולו השוטף של הבית, לשהייה רגועה עם הילדים.
גם הכסף אינו מחולק שווה בשווה על כל תחומי החיים. איננו מחלקים את ההכנסות שלנו לעשרה חלקים שווים ומקדישים חלק לדיור, חלק למזון, חלק לחינוך וכו'. כל משפחה מקדישה שעור אחר של ההכנסות לכל אחד מן התחומים, לפי דרכיה.
עקרון פארטו טוען שאנו מקדישים 20% מזמננו לדברים החשובים, שנותנים לנו תוצאות טובות ומסייעים לנו להגיע אל 80% מן היעדים שהצבנו לעצמו. שאר שמונים האחוזים אינם משרתים אלא עשרים אחוזים מן היעדים שלנו. חלוקה בלתי צודקת זו, שהיא מציאותית ושכיחה, גורמת לנו להקדיש זמן רב לעבודה, לשיחות טלפון להגניות, לגערות ולביקורת, ואילו הזמן המוקדש לעידוד, לאהבה, לתשומת לב חיובית – מועט. הדברים החשובים מקבלים נתח קטן. הדברים השוליים, החשובים פחות, נהנים משעות ארוכות המצטברות לכשמונים אחוזים.
כמו כן, עשרים אחוזים מן הכסף משמש להוצאות חשובות, חיוניות, כאלה שאנו מגדירים אותן כהוצאות שהן השקעה במשפחה ובבית. שאר שמונים האחוזים של ההוצאות נגרמים בעטיים של עשרים אחוזים מהתחומים החשובים לנו. כך קורה שרוב הכסף שלנו מוצא על דברים שוליים ואלו הדברים החשובים זוכים למנת רעב מן העוגה המשפחתית.
פארטו היה כלכלן איטלקי שטבע מושג כלכלי שנקרא: 20/80:
"עשרים אחוז מהאנשים בעולם מקבלים שמונים אחוז מהכסף
שמונים אחוז מהאנשים בעולם מקבלים עשרים אחוז מהכסף"
יש מעט אנשים עשירים. אנו מכנים אותם "העשירון העליון", והם מחזיקים ברוב הכסף שבעולם. שאר האנשים בעולם, שהם הרוב המכריע, מקבל רק עשרים אחוזים מכול הכסף שיש בעולם. כך הם הרוב מבחינת מספר האנשים אך המיעוט מבחינת ההחזקה בכסף. כשרוצים לדעת מה עומד לקרות בעולם מבחינה פיננסית, אין צורך לברר מה כל אחד מבני האדם על פני כדור הארץ יחליט לקנות בכספו. די לבדוק מה המגמות של אילי ההון- היכן הם עומדים להשקיע, באלו תחומים ובאילו ענפי כלכלה. עשרים אחוזים מן האנשים קובעים מה יקרה לכולם. הם מיעוט, אבל הם מיעוט מכריע. הרוב הוא גדול יותר מבחינה מספרית אך חסר חשיבות מבחינת ההשפעה.
עיקרון 20/80 חל גם בעסקים. לדוגמה: למפעל יש קו מוצרים שמורכב מכמה מוצרים, שכל אחד מהם נמכר בשוק. בדרך כלל, שמונים אחוזים מן הרווחים נזקפים לזכותם של עשרים אחוזים ממגוון המוצרים. אם המפעל מייצר עשרים מוצרים שונים, יש ארבעה מהם שמניבים שמונים אחוזים מן הרווחים. שאר ששה עשר המוצרים מכניסים רק עשרים אחוזים מן הרווחים.
פארטו המליץ לשים לב לעשרים המשפיעים והמכריעים ולא לייחס חשיבות רבה מדי לשמונים שאינם משפיעים על התוצאות. חבל להקדיש זמן רב לפעילויות שאינן מתגמלות. זהו בזבוז להקדיש משאבים לתחומים שאינם חשובים.
כפי שתיווכחי לראות, גם בבית שלך חל הכלל של 20/80. תוכלי להשקיע בעשרים האחוזים שנותנים לך את התוצאות במקום לפזר את האנרגיות שלך על שמונים אחוזים מהפעילויות שלא מעניקות לך תשואה מספקת.
"בתקופה האחרונה הייתי חסרת סבלנות. כשהטלפון צלצל נאנחתי והתחלתי לדדות לעברו בכבדות. אם נשמעות דפיקות על הדלת כשישבתי – לא רציתי לקום ולפתוח. בבוקר היה עלי ללגום שני ספלי קפה כדי לחוש ערנית ובמשך היום לא אכלתי אוכל בשרי כדי שאוכל לשתות קפה עם חלב כהרגלי. אם נשפך משהו על הרצפה, אם סלסילת צעצועים התהפכה הגבתי בהיסטריה כמעט. הבית לא היה מסודר כראוי ותחומים רבים היו מוזנחים – ברז דולף שיש לתקן; מראה שבורה שיש להחליף; בד גזור שיש לתפור. הייתי צריכה להיות יותר רגועה, היה עלי להפסיק לשתות קפה, הייתי צריכה לבקש יותר עזרה מהילדים, היו תחומים רבים לשנות בבית. אבל במה להתחיל? התחלתי בתחום אחד: שינה. לשינה טובה ומספקת הייתה השפעה על שמונים אחוזים מן התפקוד היומיומי שלי בבית. לאחר שבוע שבו הקפדתי על שינה טובה ואף נעזרתי לשם כך בבייביסיטר ובבעלי, התחלתי להיות שמחה יותר, ערנית יותר ויצירתית יותר. השינה הייתה עבורי תחום אחד - מיעוט מתוך שלל התחומים של חיי – אך היה זה מיעוט מכריע ומשפיע. שינוי בשעות השינה ובאיכותה תרמו לרוב תחומי הפעילות בבית."
"אחר הצהריים בביתנו מתנהל בצורה שאינה משביעה את רצוני. הילדים חוזרים מבית הספר, מכרסמים משהו, פונים לארוחת הצהריים. הם אינם מסיימים את המזון המוגש להם ואני ממהרת לנוח לפני ששני הקטנים יתעוררו. כשאני נחה הילדים משחקים ומוציאים צעצועים רבים. מכיוון שהם לא סיימו לאכול - הם אוכלים עוגיות, קרקרים ופירות. אני קמה מן המנוחה הקצרה וצריכה לטפל בשני קטנים רעבים, בערימות משחקים ופירורים ובשיעורי בית בלתי מוכנים. כשאני מאכילה את הקטנים הגדולים מצטרפים וכך נוצרת מעין "ארוחת ארבע" שנמשכת עד 5:00. אז חוזר בני הגדול מן הלימודים – וגם הוא רעב; שוב אוכלים. בצורה כזו, הילדים אינם אוכלים מזון מזין, הם מתרגלים לאכול יחד עם קריאה, הכנת שיעורים ומשחק – הרגל שלילי לדעתי, וכן הם יוצאים לשחק עם חברים מאוחר מדי ומסרבים לשוב הביתה לארוחת ערב בשעה 6:00 – השעה המתאימה לכך לדעתי. איך לשנות את המצב? חשבתי על 20/80 והגעתי למסקנה שהתחום שהוא בבחינת עשרים אחוזים המכריעים הוא האוכל בבית. אני צריכה לקבוע סדרים בתחום הארוחות וכתוצאה מכך הזמן יתנהל טוב יותר. החלטתי שארוחת הצהריים צריכה להיות מוכנה בטמפרטורת אכילה ובצלחות בשעה 1:00. הילדים חוזרים ומייד – לשולחן. הם מספיקים לאכול עד 1:45 ואני יכולה לפנות למנוחה כשהילדים שבעים והקטנים ישנים. הם אינם אוכלים עוגיות וקרקרים כי הם שבעים – וארוחת ארבע מורכבת מעוגייה ופרי. כך הם יוצאים לשחק בשעה 4:30 ומסכימים לשוב בשעה 6:00. עדיין עלי למצוא הסדר מתאים לילד הגדול ששב ב-5:00, אך שמונים אחוזים מן הבעיות נפתרו.
היה לי קשה לשלוח את הילדים בבוקר, היה לי קשה לשלוח אותם למיטות בערב. היה לי קשה להתכונן לצאת לאירוע כשכולם לבושים בבגדים חגיגיים בזמן. התקשיתי גם להגיע להדלקת נרות של שבת כשכל בני הבית נינוחים ומוכנים. מה לשנות? ממה להתחיל? איזה תחום של התפקוד בבית ייתן לי את מקסימום התוצאות? מה הם עשרים האחוזים המכריעים בבית שלי? חשבתי והגעתי למסקנה: הבגדים. לו רק לא היו לי ערמות של כביסה, הייתי מאורגנת הרבה יותר. התחלתי לטפל בכביסה בדרך שונה: כיבסתי כל הזמן. הפעלתי את מכונת הכביסה גם כשהייתה מלאה עד חציה בלבד. הילדים פשטו את בגדיהם בערב – הישר אל המכונה. מן המכונה אל המייבש. מן המייבש – אל המיטות של הילדים. בלילה כבר היו מונחים בחדר הבגדים שנלבשו במשך היום ולעתים הם נלבשו שוב או שהונחו בארון. מכיוון שמספר הפריטים היה מועט יכולתי לבקש מן הילדים שיקפלו את הבגדים או יתלו אותם בארון. שמונים אחוזים מבעיות ההתארגנות שלי נפתרו מאז שהטיפול בביגוד מאורגן. אין ערימות כביסה, קל למצוא בגדים, מתלבשים מהר וכבר מוכנים.
צייני שימושים לעקרון פארטו בבית שלך:
מה יביא לתוצאות מכריעות בבית שלך?
המשיכי את המשפט הזה:
לו רק ...................................הדברים היו משתפרים לאין ערוך!
הנה, לפניך התחום שהוא ה - 20/80 שלכם.
"הבית – העסק הנבחר"
מודל העצמה חדשני לניהול הבית
מאת: יעל זלץ
יועצת ארגונית ומנחה סדנאות אימון לניהול בית
לסדנאות:03-5702029
.jpg)