שווה בכל מצב/ נופש על הפרק (י)
"האם את מתכננת דבר מה לחופש?" שאלה אותי מלי מבעד לאפרכסת.
"איני יודעת, לא תכננתי תכנון מיוחד", השבתי בעודי מקפלת כביסה.
"אנחנו נוסעים לצימר לצפון עם כל משפחת בעלי", סיפרה לי.
"הזמנתם כבר?" שאלתי.
"כן בעלי היה אחראי על כל העניין, שבוע לאחר תשעה באב נצא", מלי עדכנה אותי בפרטים בהתרגשות.
עמוק בליבי לא קינאתי בה כלל וכלל, לפני שנתיים עשינו דבר דומה עם משפחתו של בעלי הזיכרון היחיד שהיה מכך הוא סיוט, סיוט, סיוט.
גיסי הזמין את הצימר הכי גרוע שקיים אי שם בצפון המיטות לא היו נוחות בלשון המעטה ולא יכולנו לבקש פרטיות, החדרים היו בנויים בצורה נוראית, שבמשך שבוע הילדים סבלו נעמה הייתה אז בת שמונה חודשים וכל היום הייתי צריכה לרדוף אחריה, בסוף השבוע כשחזרנו הביתה הבטתי באלי בפנים חתומות והודעתי לו חגיגית שעל טעות כזאת איני חוזרת יותר לעולם.
לכן כשמלי סיפרה לי על הצימר בהתלהבות השתתפתי בשמחתה אך עם זאת ריחמתי עליה.
שיחה ממתינה קטעה את שיחתנו וריבקי השכנה הייתה על הקו.
"הלו"
"הלו אפשר לדבר עם דיני?"
"מדברת, ריבקי מה שלומך?", שאלתי "איך היה האירוסין?" לא התאפקתי.
"ברוך ה', עבר בהצלחה, אין לך מושג כמה תגובות קיבלתי על העוגות והקישים וכל מה שהכנו, חמותי התקשרה אלי יום למחרת ולא הפסיקה להלל ולשבח".
"באמת!!! אני כ"כ שמחה לשמוע", אמרתי ואושר הציף את ליבי.
"נשים רבות ביקשו ממני מתכונים היה נהדר", המשיכה ריבקי " ברגע שהתאפשר לי התקשרתי אליך", אמרה בגאווה.
"אני מודה לך שחשבת עלי והתקשרת, האמת שחיכיתי לשמוע ממך", אמרתי בכנות.
"כעת הלחץ ירד, התגעגעת לזה לא?!"
"כן", ענתה ריבקי ומצליל קולה נשמע אנחה.
"אנחנו צריכות להיפגש שוב", אמרתי.
"רעיון נהדר, היום בבוקר כשישבתי לבד עם התינוק שלי חשבתי לעצמי שדווקא לאחר מעשה נהניתי מההתעסקות והעשייה בבקרים, למרות הלחץ, כשחמותי ביקשה ממני, לא חשבתי שאוכל לעמוד בכך, אך בזכותך הצלחתי ואני מודה לך, על כך מכל ליבי".
הנחתי את הטלפון במקום והמשכתי לקפל כביסה, קריאות הילדים נשמעו וקיבלתי את פניהם בחביבות.
היום עבר יחסית רגוע מידי פעם אסתי רבה עם חיים, אומרים שאנחנו ההורים איננו צריכים להתערב אך איני מצליחה בכך, ותמיד אני מוצאת את עצמי צועקת עליהם שיפסיקו לריב.
בערב כשאלי חזר הביתה ראיתי על פניו שברצונו לומר לי דבר מה אך אינו יודע כיצד להתחיל.
"את שומעת", אמר.
"כל מילה", חייכתי.
"שמעון גיסי התקשר אלי היום בצהרים, והוא הציע לנו לצאת השנה לנופש ביחד", מבט פניו היה מיוסר ידעתי בתוך ליבי שאלי רוצה מאד, אך כשזיכרון פעם קודמת עלה במוחי השבתי בשלילה מוחלטת.
"אין מצב שאני עוברת את הסיוט הזה שוב", אמרתי נחרצות "מדוע זה נקרא נופש אם אני כל הזמן רודפת אחרי הילדים וסובלת, בבית יותר נוח לי".
"את מוכנה להקשיב לי לפני שאת מחליטה? שמעון אמר שהצימרים מאד התפתחו וישנה אפשרות לראות תמונות באינטרנט, נכין תוכניה לפני היציאה, מה אנו נעשה מידי יום, אני מבטיח לך, יהיה שונה הפעם", התחנן אלי "כל השנה אני עובד קשה מאד, וברצוני לשנות אווירה לצאת ולהשתחרר קצת", העלה בפני את טיעון העבודה.
"אני יודעת שאתה עובד קשה אך פעם קודמת עבדנו יותר מאשר נפשנו, כל דבר היה בלגן, אין לי חשק לחזור על כך שוב", הסברתי .
"אני מבין מה אומרת אך הפעם יהיה שונה אני מבטיח, ובנוסף הילדים ייהנו", ניסה שוב לשכנע.
"אני אחשוב על כך, אך עדיין איני מתחייבת לשום דבר", הבהרתי את עצמי.
"אני שמח שאת מסכימה לחשוב על כך, אנו צריכים לתת תשובה עד מחר בצהריים כי ברצונו לסגור על הצימר הטוב ביותר ולאחר מכן לא יהיה מקום, אני צריך ללכת עכשיו לשיעור להתראות ", אמר אלי בחיוך ויצא מן הבית.
