שווה בכל מצב/ כיוון לא צפוי (ו)

שושי הימל
אמא לשניים

ישבתי על הכיסא בחנות וקראתי ספר שהבאתי מהבית, קיוויתי כי הוא  יארח לי לחברה בזמן ההפוגה בחנות. ואמנם כפי שחזיתי נוצר חלון שקט, ולא נכנסו לקוחות  החלטתי לקרוא.
מספר רגעים חלפו  ואישה נכנסה לחנות עם ילדתה, היא הביטה בבגדים לבסוף נטלה בגד ומדדה אותה על ילדתה, לטעמי הבגד לא ישב יפה על הגוף.
"מה את אומרת?" היא התייעצה איתי.
"נחמד, את אוהבת?" החזרתי לה בשאלה, המצפון לא אפשר לי להגיד לה את האמת כי הבגד רחוק מלהחמיא.
"איני יודעת", כחכחה בגרונה מסובבת את ילדתה שוב ושוב, מבט מתלבט על פניה.
"יש לך אירוע?" שאלתי מול הבגד החגיגי והלא מחמיא בעליל.
"כן, אחותי מתחתנת ואני מחפשת בגד מפואר במיוחד", ענתה ועודנה מביטה בשמלה.
שלחתי מבט לעברה וידעתי משפט אחד ממני והיא קונה את השמלה....האמת הפנימית לא אפשרה לי.

"בואי נחפש בגד אחר, הצבע אינו הולם את ביתך, היא צריכה בגד בצבע כהה יותר", הבעתי את דעתי בקול נחרץ.
הבוסית נכנסה ועקבה אחר השיחה שהתנהלה בינינו.
 הצעתי לה מבחר שמלות, האישה התייאשה, ויצאה מהחנות מבלי לבצע קניה.
"דיני", קולה של הבוסית ברקע.
 סובבתי את ראשי  והתקרבתי לעברה.
"עקבתי אחרייך, את מעודדת את הקונות שלא לקנות", נימה של רשעות השתחלה לקולה. .
"מה!!!??"
"כן, אם לא היית מביעה את דעתך לגבי הצבע, היא הייתה משתכנעת בקלות לקנות את השמלה הראשונה אותה מדדה", הוכיחה אותי הבוסית
 
"בכנות", עניתי לה.
 "המצפון שלי לא אפשר לי לשלוח את האישה עם בגד לא מחמיא בעליל לילדתה".
"ביזנס זה ביזנס", אמרה הבוסית "ואם אינך מסוגלת להבין את המושג הזה, מבחינתי אצטרך לחפש מוכרת אחרת", אמרה מבלי להניד עפעף.
 עמדתי מולה כשכוח התגובה נלקח ממני למספר רגעים, התגובה שלה היממה אותי.
ולמרות הרמז העבה שלה, ידעתי עמוק בתוכי שאני הולכת עם האמת שלי ולא אמכור לאנשים בגדים שאינם מתאימים להם, ידעתי גם  מה אני אמורה לעשות.
"אם כך תתחילי לחפש עובדת", עניתי כשכוח הדיבור שב אלי, אין ספק היא לא ציפתה לתשובה כזאת ממני.
"את יכולה ללכת", סיננה מבין שיניה בזלזול.
לקחתי את התיק שלי, חשתי  הקלה מסוימת, המחשבה היחידה שצצה בתוכי בדרך הביתה... "לא יאמן כיצד  בני אדם יכולים לנהוג ברשעות ושמחתי שאיני נמנית על אותו זן של אנשים חסרי לב".
חזרתי הביתה מוקדם מהרגיל ופתאום הערכתי את הזמן שיש לי לארגן את הבית ולבשל לילדים בנחת, לפני שעבדתי לא ניצלתי את הזמן כמו עכשיו.
התקשרתי לאלי בצהרים לבשר לו את הבשורה.
"אף פעם לא חיבבתי במיוחד את הבוסית שלך, אני שמח שהתפטרת ממנה, אך תדוני אותה לכף זכות יש אנשים שבשביל כסף יעשו הכל", אמר  מעבר לקו.
הילדים חזרו הביתה ואיתם הסיפורים והצחקוקים, חשבתי לעצמי שחזרתי למצב הקודם, הפעם עם תובנה חדשה.
הבנתי את כוונתה של אמי כשהביעה את דעתה על כך שאיני מתאימה לעבוד כמוכרת, כל בן אדם בנוי אחרת וכנראה עיסוק אחר יתאים לי יותר,  אני אמשיך לחפש עד שאמצא כמו שכתוב: "יגעת ומצאת תאמין".

לפרקים הקודמים של שווה בכל מצב