שווה בכל מצב/עיסוק מהנה(ט)

שושי הימל
אמא לשניים

למחרת בבוקר עמדתי בהבטחתי והתייצבתי בביתה של ריבקי בתשע בבוקר מוכנה לעזור.
"תודה דיני",היא אינה מפסיקה להודות לי, "קודם אכין לך קפה", אמרה בעודה מרתיחה מים חמים.
"לא יזיק לי לשתות כוס קפה נוסף", צחקתי.
"אני מבינה שהספקת לשתות בבית", אמרה בהתפעלות "איך את מספיקה לארגן את הילדים, בנוסף לשתות קפה, ולהתייצב אצלי בתשע בבוקר", שאלה בחוסר הבנה.
"בני הגדול מתלבש לבד כך שכבר הוא חוסך לי עבודה, את הקפה אני מכינה לפני שאני מעירה אותם ואני שותה תוך כדי ההתארגנות, בשמונה וחצי כולם כבר מחוץ לבית מחכים יחד להסעה ואני מביטה מהחלון לוודאות שאכן הם עלו עליה".
"במקום לנוח בבית היום, הגעת לעזור לי", אמרה בחוסר נעימות מסוים.
"זה בסדר", אני מרגיעה אותה "דווקא נחמד להיות בחברתך", חייכתי בכנות.
"אם כך אני רגועה ובואי נתחיל בעבודה, אתמול הספקנו המון אך עבודה רבה עוד לפנינו", אמרה ועל פניה החלו להופיע סימני לחץ.
"אל תדאגי אנחנו נספיק", אמרתי מנסה להוריד את הלחץ.
התחלנו לעבוד במרץ למדתי שיטות חדשות, פרטים קטנים לשיפור משמעותי באפיה.
הכנו עוגות, עוגיות ופשטידות. הבטתי על השיש וראיתי איך לאט לאט נערמת לה ערימה של תבניות. גאווה מילאה את ליבי, יש לי חלק בעשייה המיוחדת הזאת ובנוסף אני עוזרת פה לחברתי.
"דיני אני חושבת שלאחר העוגה הנוכחית שאנו עובדות עליה נעשה הפסקה קטנה", אמרה ופיהקה.
"בכיף", עניתי.
התיישבנו  רבקי חתכה מעוגת הגבינה שהכנו ונהנינו מכל ביס.
"מדהים", אמרתי
"יצא באמת טעים", הודתה ריבקי.
"מה את עושה בדרך כלל בבוקר?" שאלתי
"חסר מה לעשות?! קודם כל יש לי תינוק בן חצי שנה בבית", אמרה.
"איפה הוא?" שאלתי מבוהלת לשנייה.
"חמותי אמרה לי לשלוח אותו למטפלת על חשבונה בזמן שאני עובדת על העוגות", הרגיעה אותי.
"אה יפה מצידה", אמרתי.
"כן אך אני חושבת שהדבר די מתבקש לא?!", אמרה והמשיכה "לא שאיני מעריכה זאת אך לא יכולתי לעבוד כך איתו, את יודעת כמה תינוק בגיל חצי שנה דורש", אמרה.
"את צודקת, אין ספק אי אפשר לעבוד עם תינוק על הידיים", הסכמתי איתה.
"אני מחפשת תעסוקה בשעות הבוקר", שיתפתי את רבקי.
"באמת! הדבר היחיד שאני חושקת בכל מאודי לעשות בבוקר הוא לישון", אמרה אינה מבינה אותי.
"תראי אין לי תינוק בבית לטפל בו, ואני ברוך ה' ישנה בלילה, ובבוקר פעמים רבות אני מוצאת את עצמי משועממת ואני מרגישה פספוס מסוים".
"את יכולה לבוא אלי בכל בוקר אתן לך עבודה", צחקה " האמת שאני מבינה מה את עוברת", אמרה.
"באמת?!" שאלתי מופתעת.
"כן לפעמים גם לי מתחשק לעסוק במשהו שהוא אינו קשור לבית", אמרה.
אנחת רווחה השתלטה על ליבי, איני לבד בתחושות האלה. חשבתי לעצמי.
"אפשר לשאול אותך שאלה אישית", העזתי לשאול.
"כן",היא הביטה בי בסקרנות.
את מרגישה לפעמים רע בכך שאינך עובדת?" שאלתי.
"האמת שלא, ברוך ה' יש לי ילדים לטפל בהם ובית לתפקד אך זה אינו אומר שליבי לפעמים חפץ לעסוק גם בדברים אחרים", השיבה בביטחון.
"את מסתכלת על הדברים נכון כל כך,אני צריכה ללמוד ממך", צחקתי והעפתי מבט על השעון.
" שתיים עשרה ורבע, עוד מעט אני צריכה ללכת", אמרתי בהפתעה הזמן רץ מהר כל כך. "אכפת לך להספיק איתי לאפות עוגה או שתיים לפני שאת עוזבת",שאלה בתחינה.
"בשמחה", אמרתי ופנינו למלאכת האפייה.
הבטנו שתינו בגאווה מול העוגות האפיות.
"הספקנו יותר מאתמול",אמרתי ועיני נצצו מהתלהבות.
"אני חושבת שסיימנו אני אתקשר לחמותי, ואומר לה שיבואו לקחת את התבניות, אני מקווה בכל ליבי שהאורחים יהנו ושהערב  יעבור בהצלחה", אמרה בלחץ.
"תתקשרי לעדכן אותי איך היה, אני ממש מסוקרנת עכשיו", אמרתי בכנות.
"בוודאי, דיני אני חייבת לך המון תודה רבה ", הודתה שוב לפני שיצאתי מהדלת.
"אין על מה נהניתי לעזור לך", אמרתי ויצאתי לכיוון ביתי.